איטליה- שוייץ

אלורה Allora  ,

את הביקור השנתי שלנו באיטליה נאלצנו לעשות הפעם לבד. מסתבר שהטיסות שקנינו מראש נפלו על חתונה (השלישית והיחסית ספונטנית) של אבא של גילי שהיה אמור להצטרף אלינו עם מירב כאשתקד.. נו שוין.. מבאס אבל התאוששנו דיי מהר מהבשורה- אולי ב 2020 נשוב להתאחד, אמן:)

187.52 יורו ואנחנו מצויידים בזוג כרטיסי טיסה +מזוודה למילאנו. 

הטיסה היא טיסה ערב כמו שאני אוהבת, כלומר: עובדים בבוקר, טסים בערב, ישנים בשדה תעופה ולמחרת על הבוקר מתחיל הטיול!

לא אשקר- הטיול הזה היה קצרצר ובמזג אויר גרוע במיוחד- גשם, גשם ועוד גשם...

אבל זה משהו שלוקחים בחשבון כשנוסעים לאירופה באפריל- הצלחנו להוציא את המקסימום ומזל שכרגיל לקחנו מקומות לינה מפנקים:)

אז כאמור, עם הנחיתה, לקחנו לילה בהולידיי אין שנמצא מרחק שאטל פנימי מהטרמינל- לא משהו ששווה לכתוב עליו. יש מיטה, מקלחת ושירותים- וזה מה שהיינו צריכים כדי לצאת בבוקר חזרה לטרמינל, לקחת את הרכב ולצאת לדרך...

בהמלצת תמרה- חברה שעשתה מסלול דומה (במזג אוויר טוב יותר..) נסענו ישירות כשעה לאגם הקטן סן אורטה ג'וליו.

הירידה לאזור האגם יפה, הכל קטן, פסטורלי ו.. נטוש! הגשם כנראה הבריח את מעט התיירים והתושבים שהיו אז באזור והיינו דיי לבד מול האגם המהמם כשגשם גשם מטפטף... החלטנו לא לבזבז זמן ולנסוע משם דיי מהר למקום הלינה הראשון שלנו בסטרזה שמול אגם מאג'ורה ולקראת הצהריים הגענו ל-  VILLA RUBINO המהממת! דניאלה בעלת הבית חיכתה לנו עם כניסתנו בשער ובידה מטרייה ענקית.

חדרי האירוח שלה היו משגעים, עם טאץ' אישי, הנוף היה סופר רומנטי (והאמת שהגשם תרם מאוד לאווירה), וגם האישיות של המארחת הוסיפה לא מעט לחוויה.

אחרי שהתמקמנו נסענו למרינה ולקחנו סירה לכיוון האיים הבורמאים.

באגם שוכנים שלושה איים השייכים למשפחת בורמיאו וניתן להגיע אליהם בהפליגה מהעיירה סטרזה. 

שימו לב שכאשר מחנים בחנייה הראשית קופצים עליכם כל מיני 'מלחים' ומציעים סוגים שונים של שייט. שילמנו על חנייה במדחן, סירבנו בנימוס ל'מלחים' וצעדנו לקופה של הנמל על מנת לברר שעות ומחירי הפלגות 'ציבוריות'. זה מן הסתם היה זול יותר ומאוד ברור. 

היה לנו קצת זמן 'להרוג' עד ההפלגה אז צעדנו לנו במדרחוב החמוד שצמוד לחנייה- אחלה חניות קטנות ובתי קפה:)

בשל מזג האוויר הסתפקנו באי איזולה בלה שהיה תיירותי ומהמם כאחד. נחיל התיירים יורדים מהסירה, מטיילים לאורכו ולרוחבו, יש מלא מסעדות ופיצריות קטנות- היה כיף וטעים!

בערב, אחרי מנוחה קצרה חזרנו למרכז העייריה ואכלנו במסעדה שהומלצה לנו ע"י דניאלה המארחת שלנו מהווילה- מסעדת גורמה שווה, נהנינו ממאכלים מקומיים איכותיים ויין כמובן:) מומלץ- 

למחרת עשינו את הדרך שלנו לאורך ה'אגם הגדול'- מאג'ורה עד שהגענו ללוקרנו שבשוויץ!

הגשם עדיין ליווה אותנו (ברוך השם שזה היה טיול זוגי ולא עם ילדים!)

טיילנו בכיכר המרכזית היפה והצבעונית ובלית ברירה קפצנו אפילו לקזינו (פעילות שיואב מאוד אוהב ואני מאודדד שונאת).

עם ערב הגענו למלון השני שלנו הרחק במעלה ההר- Hotel San Bernardo . הנסיעה תלולה ומפותלת אבל החדר העצום והנקי פלוס המסעדה המעולה ובעלת המלון שפשוט הצטרפה אלינו לארוחת הערב היו שווים את זה!

להפתעתנו לא היינו המשוגעים היחידים ובזמן ארוחת הערב שהו עוד כמה אנשים במסעדה של המלון. ביקשנו מהקבלה מטען לנייד וקיבלנו בנוסף פלטת קינוחים מ-ע-ו-ל-ה ושיחה מרגשת עם בעלת המקום שעזרה לנו להכיר טוב יותר את האזור. וככה על בקבוק יין היא גרמה לנו לשכוח את כל התכנונים המדויקים שהכנתי לנו ליום המחרת ובמקום- להתמקד בטיול יום לעמק המאגיה - העמק שבו התאהבה בשוויץ ועברה אליה בעקבות האהבה...

עם עלות הבוקר- חייכנו והשמיים חייכו אלינו בחזרה: יצאנו להליכה קצרה באזור המלון שעד אמש היה תכל'ס בתוך ענן. גילינו נוף משגע של האגם והעיר לוקרנו. כל ההרים מסביב עוד היו מושלגים והמחזה היה מרהיב - ידענו שעומד להיות לנו יום נפלא!

יצאנו בעקבות ההמלצה לאזור עמק המאגיה- תוך זמן קצר מאוד כבר מצאנו את עצמנו בטבע מרהיב הכל ירוק עם פסגות מושלגות ועיירות ציוריות. אחרי כחצי שעה כבר הגענו לאזור שהלך ונהייה מושלג יותר ויותר.. חדורי מטרה להגיע למקומות שהמליצה לנו המשכנו עוד ועוד אך למרות שהיה יום שמשי ופשוט משגע הגענו עד נקודה בה הכביש פשוט היה חסום ורק אמא אמיצה עם עגלת תינוק הסבירה שירדו שם ביומיים האחרונים שלגים מטורפים ולא אופייניים לעונה זו ולצערה (ולצערנו) אין אפשרות להמשיך בדרך שנשלחנו אליה... 

הכל היה כל כך יפה, שבכלל לא היה איכפת לנו: עשינו אחרונה פנה וחזרנו לתכנית המקורית שהייתה לנו ליום הזה: קרדדה- סכר- עמק ורסקאזה- והגעה ללוגאנו.

חזרנו ל-Orselina (ממש לא רחוק מהמלון שלנו) לקחנו כרטיסים לרכבל הסגור המוביל אל פסגת ה-Cardada. 

הקרדדה היא תצפית נוף מרהיבה אליה מגיעים ברכבל הסגור. יש שם גם נדנדה מעניינת ורכבל כיסאות פתוח המוביל לפסגה גבוהה יותר (שהיה סגור בשל מזג האוויר), ה-Cimetta.

כן היה קפוא, אבל ואוו היה מדהים! 

אחד המקומות עוצרי הנשימה שהיינו בהם. מגיעים למעלה, צועדים כמה דקות בשבילים עמוסי שלג ומגיעים למרפסת מרחפת (קצת מפחיד) שחולשת על כל הנוף של האגמים וההרים המושלגים המקיפים את האזור. מושלם! ליד המרפסת יש גם נדנדה ייחודית וספסל ענק, מסעדה ושביל שמוביל לקצה השני (עוד מסעדה, שאנחנו בחרנו להתחמם בה עם יין חם) שם נמצאת הכניסה לרכבל הכיסאות שממשיך עד לפסגה. ראינו כי יש משם ירידה במסלולי הליכה שונים- דבר שנראה לנו לא בא בחשבון בכלל בכזה מזג אוויר עד שהגיעו רוכבי אופניים ופשוט התחילו במסלול כאילו אמצע אוגוסט:)

אחרי שירדנו בחזרה לרכב, נסענו לכיוון סכר ורסקזה Verzasca Dam בו צולמה סצנת הפתיחה של הסרט Golden Eye - ג`ימס בונד. הסכר עצום ומרשים- מסוג המרבנים שנבנו ע"י האדם ואי אפשר להבין איך בדיוק..

משם המשכנו דרך נוף משגע עד הגשר היפה Ponte dei Salti - שמתחתיו לא ברור איך זורמים מים ירוקים. עוברים את הגשר, יש מספר מסלולים לאורך הנחל- לוקיישן מאוד ייחודי.

הנוף מגשר פונטיסכר ורסקזה

אל לוגאנו המהממת הגענו לעת ערב, עייפים אך מאוד מאוד מרוצים- היה לנו יום עמוס ומלא בטבע ויופי.

הטיילת של לוגאנו נושקת לאגם ולמרות שהכל יקר להחריד, כיף מאוד להתסובב ולספוג קצת אווירה שוייצרית.

החזרה למילאנו מהירה על האוטוסטרדה.

את השעות האחרונות בבירה האיטלקית העברנו בקניון  איל סנטרו (Il Centro - Centro Commerciale) המטורף שיש בו בין השאר גם סניף של פרימרק!

למטה יש סופר מטורף עם מעין שוק בחלק הראשון שלנו- מדובר על עשרות באסטות של אוכל טרי שמכינים מול העיניים: מפיצות דרך פסטות, סושי וכו'- מומלץ במקום כל מסעדה פשוט לקחת משהו קטן מכל בסטה ולשבת לאכול שם.

קוויקי אגמים #2 הגיעו לסיומו :)