יוון- קסטוריה, אגמי פרספה, פוזאר ואדסה

כמידי שנה, בחודש ספטמבר סביב יום ההולדת שלי, אנחנו חוטפים וויקאנד בצפון יוון.

אז אחרי שכבר היינו בחצי האי פליון, ביקרנו בכפרי זגוריה, הפעם הלכנו עם הצפון ממש עד גבול מקדוניה ואלבניה.

המסלול שהפעם לא כלל נסיעות ארוכות ומתישות התחיל בסלוניקי- וריה- קסטוריה- אגמי פרספה- אדסה- פוזאר וחזרה לסלוניקי.

הטיסה היחידה שמצאתי במחיר שפוי הייתה טיסה של Aegean Airlines וזו הייתה טיסה לילה שנחתה בסלוניקי בסביבות 4:00 בבוקר- עשו לעצמכם טובה, קראו מה שכתבתי על מתי כדי לטוס כאן ותימנעו מהטיסות הקשות האלו!

נחתנו בסלוניקי, לקחנו את הרכב ששכרנו מבעוד מועד מחברת ההשכרה והתחלנו את דרכנו- לא ברור לאן?

ידענו שאם ניסע ישירות לקסטוריה נגיע לשם באזור השעה 6:00 בבוקר- מה נעשה שם? הרי את החדר במלון נקבל רק בצהריים...

בלי לגבש החלטה של ממש התחלנו בנסיעה...

אחרי פחות משעה התחלנו להרגיש את העייפות הכבדה של טיסת הלילה (אם זה לא היה ברור עד כה- לא מומלץ!!!) ואז, בהבזק של רגע, נזכרתי שיש בעייריה בשם וריה איזה בית כנסת מיוחד או משהו ששווה לעצור בו. אמרנו שניסע ומקסימום נחכה שייפתח... אבל עד שהגענו לשם היינו מותשים והתחיל לטפטף אז קפצנו על בית המלון הראשון שראינו בו אור ואיש בקבלה ופשוט קרסנו לשינה טובה של כמה שעות 

Hotel Villa Elia

התעוררנו לגלות שלקחנו מלון באמצע העיירה המקסימה Veria והתחלנו לשוטט, הצטיידנו בכרטיס סים, קנינו קפה מעולה ומאפים והלכנו ברגל עד שהגענו לאותו בית הכנסת המיוחד שקראתי עליו.

מסתבר שיש בו אשה מדהימה שמעבירה הדרכות תמורת תשלום סמלי והסבר על הקהילה היהודית הגדולה שהייתה שם.

האמת? היה מרגש אפילו עבורי!

בית הכנסת המשוחזר יושב ממש על גדת הנחל כך שנעים להגיע אליו ולספוג קצת היסטוריה, וכמובן להכיר את Evi המהממת והכובשת (היא בכלל לא יהודיה אבל מתייחסת לעבודתה בבית הכנסת כמפעל חיים). מומלץ לברר מולה מתי מתקיימת הדרכה: evimeska@yahoo.com .

אחרי שוטטות בעיר הנחמדה והמזמינה עשינו צ'ק אאוט ונסענו לכיוון קסטוריה.

העיירה שוכנת על גדות אגם. אנחנו התמקמנו במלון מחוץ לעיירה וצופה עליה, הנוף היה שווה את הנסיעה הקצרצרה של פחות מעשר דקות כל פעם Limneon Resort & Spa.

העיירה היא עיירת תיירות אבל אנחנו הרי שנייה אחרי עונת התיירות והאווירה בהתאם:) המשמעות היא שהכל עדיין פתוח אבל אין עומס וזה ממש נחמד!

עכשיו כבר היינו רעבים, ואחרי חיפוש קצר התיישבנו לאכול בחצר מסעדת Old town. כצפוי כל המנות שהזמנו היו פשוט מעולות וגם הבירה: 

סלט יווני, שעועית ענקית ברוטב, פלפלים וחצילים ממולאים בגבינות, סופלאקי- יאמי!!!

על בטן מלאה המשכנו עוד טיפה עם הרכב לעבר מאורת הדרקון- מערת נטיפים חביבה הכוללת הדרכה מוקלטת בכמה שפות. אנחנו הגענו לקראת 15:30 והיינו דיי לבד שם. המערה שווה ביקור אבל מה שיותר שווה זו גדת האגם שלצידה שוכנת המערה! עם סיום הסיור שנמשך כעשרים דקות פשוט התחלנו ללכת לאורך האגם. לא יכולנו להכיל את היופי והשקט שאפף את האזור. מלא ציפורים מכל מיני סוגים, חוצות את המים, קנה סוף שקט ושלווה. צעדנו עד שהגענו לכנסייה מעניינת, הצצנו ושבנו על עקבותינו לרכב רק כדי לקחת אותו ולהמשיך לנסוע לאורך האגם. הסיבוב הוא מעגלי ובסופו מגיעים שוב לקסטוריה. לא האמנו איך אין שם נפש חיה, המקום פשוט פסטורלי, נגיש וכל כך מזמין. אם זה המצב באמצע ספטמבר מה קורה שם בדצמבר או במרץ? מישהו חייב להתעורר שם בלשכת התיירות ולמנף את הפנינה בדחיפות!!!

חזרנו למלון למנוחה וספא - היה כיף שקט ורגוע.

למחרת נסענו כשעה לכיוון אגמי פרסה - אגמים ששטחם נמצא חלקית ביוון, חלקית באלבניה וחלקית במקדוניה.

האזור כמעט נטוש, נסענו כל פעם עשרות קילומטרים והיינו היחידים בכביש. לכן לא ציפינו שכשנגיע ליעדנו אשכרה יהיו אנשים. להפתעתנו, באי בקטן איוס אכילאוס Agios Achileos היו מספר מסוים של תיירים (בעיקר יוונים) שבאו כמונו עד צפון המדינה כדי לראות את האי הקטן והמקסים הזה! ההגעה לאי היא דרך גשר צף ארוך עם נוף פסטורלי של האגם והציפורים שבו. מגיעים לאי- יש שילוט עם מפה ופשוט אפשר ללכת בין ה'אטרקציות' השונות בו: שיירי כנסייה עתיקה, מצפה עם עוד כנסיה ומסעדה. 

יש באזור המון גידולי שעועית שונים, כשיורדים לכיוון האגמים ניתן לראות את שדות הגידול ממש מקרוב, ובעיירות הקטנות נשות האזור מוכרות שעועית בבסטות מאולתרות.

אחרי הסיבוב באי, המשכנו לכיוון הכפר פסארדס Psarades. בדרך לשם יש נקודת עצירה עם נוף מהמם על האגמים- חובה לעצור ולהצטלם:)

הכפר נראה במבט ראשון נטוש לחלוטין, שקט עם תחושת סוף העולם. אך לא עברו כמה רגעים וכבר ניגשו אלינו יווניה צעירה והציעה לנו שיט בסירה של בעלה. כמה מטרים אחריה קפץ עלינו יווני זקן שהציע את אותו הדבר. הקשיש לא הרפה וזה היה ממש חמוד!  בחרנו בסבא ויצאנו איתו לשיט של כשעה וחצי (בעלות 25 יורו).

במהלך השייט הראה לנו מספר אייקונות ומדונות המצויירות על סלעים. עצרנו על מזח קטן (יותר נכון קרש) שהוביל אותנו במדרגות לאיזה מנזר נטוש מבודד, ראינו איפה אלבניה, איפה מקדוניה, הכל כמובן בפנטומימה ובעזרת דפים מודפסים שהיו ברשותו, שכן מילה באנגלית הוא לא ידע.... האמת שגם לא ממש עניין אותנו כי הנוף היה עוצר נשימה וגם מזג האוויר המושלם תרם לחוויה. (ממליצה להצטייד במשהו חם בעיקר לצוואר ולאוזניים- השייט בסירת המנוע מהיר והרוח חזקה).

להפתעתנו, עם החזרה לכפר 3 הטברנות שהיו על החוף היו מלאות עד אפס מקום- היינו המומים- מאין כולם הגיחו? כנראה אוטובוס תיירים:)

הארוחה גם כאן הייתה לא פחות ממושלמת! (אנחנו בחרנו במסעדה האחרונה בכפר ששוכנת ליד מעגן הסירות- מומלץ בחום! Ταβέρνα "Η Συντροφιά.

אחרי ארוחה מהממת התחלנו בנסיעה חזרה למלון שמול קסטוריה- לקח פחות משעה וחצי של נסיעה נינוחה בכבישים שוממים... אה, בעצם נתקלנו בכמה ציידים עם רובי צייד עצומים ותרמילי קליעים "חמים" על הכביש... לי לא היה את האומץ לעצור ולשאול אותם במה מדובר (למרות שיואב ממש ממש רצה).

אחרי מנוחה קצרה יצאנו לערב בקסטוריה וגילינו שבסופ"ש היא שוקקת בהמון צעירים מקומיים, ברים ומסעדות מלאים בעיקר באזור מצומצם אחד.

למחרת בבוקר עזבנו את המלון ונסענו כמה דקות לראות את הבתים הפרהיסטורים על אגם קסטוריה  : prehistoric Neolithic settlement. כמובן שגם כאן היינו לגמרי לבד. שילמנו כניסה למקום השמור והמטופס באופן מפתיע וקיבלנו מדריכה פרטית שסיפרה לנו באנגלית על ההיסטוריה של הבתים העתיקים ההלו שנמצאו במקרהמלפני 5000 שנים!

משם המשכנו עוד כשעה נסיעה עד לאדסה Edessa - עיירה עם מפלים ונחלים שחוצים אותה בסגנון הגעתון בנהריה.

אזור המפלים מאוד מתויר אבל חינמי ובאמת מרשים. מתחת למפל הגדול מסתתרת עוד מערת נטיפים קטנה- לא נכנסנו.

לעומת זאת לשתות קפה איכותי לצד הנחל ולצלילי המפל הגועש שתינו גם שתינו:)

ירדנו, הצטלמנו, התפעלנו והמשכנו לשוטט בעיר. זה היה סופ"ש והופתענו לגלות מדרחוב שוקק מסעדות ובתי קפה מפוצצים במקומיים בשעת צהריים.

מאדסה המשכנו בנסיעה עד המלון והבא והמאודדדדד מפתיע שלנו: Irene's Resort ! בעיירה שכוחת אל שאנחנו אפילו לא סגורים על שמה, בין בתי המקומיים ונוף ההררי המרשים, שוכן בית המלון המודרני, החדש והמפנק הזה!.

נדהמנו לגלות חניה תת קרקעית, מעלית, בריכה מטופחת וחדר מאובזר הכל עם שירות נפלא ומודרני שלא היינו מצפים לא באזור הזה.

המלון שוכן מרחק חמש דקות נסיעה ממרחצאות פוזאר:

מדובר על נחל עם נביעה חמה שנובעת מבטן האדמה שהיוונים ניסו למסחר בצורה לא כל כך מוצלחת אך אופיינית להם מאוד.

יש מספר בריכות שלצידן מלתחות מאולתרות, הניסה לכל בריכה 2-3 יורו. האמת שלא ממש בודקים ואפשר פשוט להיכנס.

אנחנו פחות אהבנו את ההמוניות והמסחריות ובחרנו להמשיל קצת עם הנחל, מצאנו לעצמנו פינות יפות לתמונות והשתכשכות. יש מסלולי הליכה מאוד יפים לאורך הנחל ששוויים את ההגעה. מבחינת המרחצאות עצמם- להוריד ציפיות- הסחנה לוקח פי אלף!

אחרי שאכלנו ארוחת צהריים מצויינת במסעדת Red peper עליה קיבלנו המצלה מהמלון, יצאנו בערב אחרי המרחצאות לעיירה לחפש מקום נחמד לארוחת ערב. מה אומר לכם, הרגשנו שהגענו להודו: טברנות מלאות בקשישים שצופים במסך הטלוויזיה שמקרים משחק כדורגל... שוב תהינו איפה התיירים? צעירי הכפר (כנראה ברחו מזמן לסלוניקי...).

חזרנו למלון ואכלנו שם את ארוחת הערב שלנו. למחרת מתחילים את הדרך חזרה לסלוניקי....

את סלוניקי הכרנו כבר בביקורנו הקודם אשתקד, לכן עם ההגעה לעיר כל שנותר לנו לעשות זה כמובן אוכל ושופינג!

את ארוחת הצהריים אכלנו במסעדה המצויינת שכבר סעדנו בה בעבר: Full tou Meze כמובן שהכל טעים ללקק את האצבעות! חוץ מהדברים הרגילי (סלט יווני, ציזיקי וכו') הזמנו במסעדה גם הפעם את מנת פרחי הקישוא הממולאים גבינות ושוב התענגנו!

מה שלא מצאנו ברחובות הקניון של סלוניקי Tsimiki השלמנו בקניונים One Salonica Outlet Mall, סלוניקי, יוון ו- Mediterranean Cosmos העצום ששוכן ממש קרוב לשדה התעופה.

משם החזרנו את האוטו ו- קליספרה חוזרים הבייתה!