צומרקה- יואנינה- ווליאגמני

אחרי שנה וחצי נטולי טיסות שנדחו ובוטלו ושוב נדחו ... זה סוף סוף קרה!!!

לקחנו את הוואצ'רים שקיבלנו עקב ביטול אחת הטיסות באל על, מילאנו PLF הצטיידנו בתעודות מתחסן, ויאללה לנתב"ג. לשמחתנו תהליך הקליטה היה יעיל ומהיר ביותר, מה גם שבאנו כל אחד רק עם טרולי כך שלא שלחנו כלום לבטן המטוס.

הביקור בצומרקה חיכה לנו אחרי שכבר ביקרנו בטיולים קודמים בזגוריה, פיליון וצפון צפון יוון על גבול מקדוניה אלבניה ולמעשה זה הטיול הרביעי שלנו בצפון יוון ההררית מבלי שביקרנו אפילו פעם אחת באי יווני... גם זה יגיע:)

הטיסה שהייתה אמורה לנחות בשעות הצהריים המוקדמות נדחתה וידענו כבר כמה ימים לפני ההמראה שננחת רק לקראת 17:00. השינוי הצריך חישוב מסלול מחדש שכן לנהוג 5 שעות ולהיכנס להרי צומרקה בחושך לא בא בחשבון מבחינתי.

ואיזה מזל שכך היה!!!

עם הנחיתה יצאנו בקלילות (בלי שאפילו נדרשנו להראות PLF או כל מסמך קורונה אחר) לאולם הנכנסים, אספנו את המרצדס המנצנצת שהזמנו מבעוד מועד דרך אופרן (הפעם הדוכן היה של באדג'ט אוויס) וממש מהר יצאנו לדרך!

נסיעה נעימה צפונה של כשעתיים (כולל עצירה בעיר קורינתוס לצורך הצטיידות בכרטיס סים) והופ הגענו ישירות למלון הראשון שהזמנו לאור שקיעה.

הרעיון היה לצמצם מרחקים צפונה ועל הדרך לבקר בערים שלצד גשר ריו המפורסם. אבל מהרגע שפסענו לתוך המלון היה ברור שמכאן אנחנו לא זזים ובכלל אולי כדאי שנשנה מסלול ופשוט נישאר כאן כל הטיול?

למלון הבוטיק TEATRO DELUXE ROOM הגענו כאמור ממש במקרה והתאהבנו מהרגע הראשון. עם החניה דמיטריס הסתער עלינו עם החיוך הכובש שלו, הראה לנו את החדר המושלם שלנו והזמין אותנו להיעזר בו בכל מה שנרצה. 

נדהמנו מהקרבה של החדר לים- ממש ניתן לשמוע את רחש הגלים... מיד אחרי מקלחת והתרעננות קצרה ירדנו לטברנה של המלון, נהנינו מארוחת ערב מהממת שכללה קלמארי טריים שהסבא עם הסירה שלו דג באותו אחה"צ, המלצרית (ילדה בת 15 שהיא אחייניתו של דימיטריס) הגישה לנו בחן את האוכל באנגלית מצוחצחת, וככה אחרי כמה בירות, סלט יווני וכמובן ציזיקי, מצאנו את עצמנו עם דימיטריס וכל צוות המלון (שהם כמובן המשפחה שלו) ועוד זוג יווני מאתונה שגם בא לנפוש בשיחה קולחת אל תוך הלילה על ביבי, המצב בדרום, יוון והאיים, חינוך ומה לא?! שבעים שתויים ומבסוטים הלכנו לישון.

המחיר של החדר במונחים ישראליים היה מצחיק וקיבלנו עודף מ 400 ש"ח, אבל דימיטריס הפציר שזה יקר ושאין טעם להזמין דרך בוקינג שסתם גובים עמלה של 20%, הציע שפעם הבאה נזמין ישירות דרכו, אז הנה לכם הנייד שלו: 6975790837 www.teatrodeluxerooms.gr מייל ישיר: info@teatrodeluxerooms.gr +306977232924 לדבריו יש לו גם דירות על אותו חוף שמתאימות למשפחה.

אחרי שינה נינוחה התעוררנו לבוקר מושלם, טיילנו מעט לאורך החוף, נדהמנו מצלילות ושקיפות המים, מהשקט ומזה שאין אף תייר או אדם במרחק נראה לעין... חזרנו לארוחת בוקר מקסימה וטרייה ממש במרחק מילימטר מהים, נפרדנו לשלום והנה צומרקה- אנחנו בדרך אלייך!!!!

5 דקות מהמלון ואנחנו בגשר ריו- גשר מיתרים מטורף שמחבר בין ה"יבשות" ומקצר את הדרך צפונה! האוטוסטרדות ביוון פגז אבל... יקרות!!! הכינו את הכסף הקטן, כי כל כמה קילומטרים תצטרכו לשלשל כמו יורו בעמדת האגרה (המעבר בגשר היה היקר ביותר עליו שילמנו 13.5 יורו).

נפרדנו מהאוטוסטרדה והתחלנו לטפס עם הכבישים שנהיו צרים יותר, מהירים פחות ומעוקלים הרבההה יותר לצומרקה. וכאן התחילה דילמה: הזמן קצר, הנעצים על המפה מרובים ומזג האוויר? חם! כמה חם? שבוע קיצוני של 40 מעלות חם... נורא רציתי "לסמן וי" על כל האטרקציות שכל כך חיכיתי להן בדרום צומרקה (רמה מארקס, מפלי סודה וחוף צומרקה) אבל כשהבנתי עד כמה זה מאריך את ההגעה למלון הממוזג הבא, החלטנו שוב לשנות תכניות ונסענו לכיוון Katarraktis Waterfalls. צמד המפלים שנחשב ממש "בסוף העונה" שלהם משום מה שצפו מים. הכיף שבמקום הוא קלות ההגעה למפלים מאזור חניית הרכב שצמוד למסעדה שהייתה דיי נטושה, אבל סיפקה לנו בדיוק מה שהתחשק לנו: שירותים לפיפי וקולה זירו קפואה! הכביש למפלים מפותל וסופו אפילו על כורכר, אל תתייאשו, כי מהחניה זה בדיוק 3 דקות ירידה למפלים המשגעים! להגעה שמנו בגוגל מפ: Tourist Kiosk Waterfall אחרת תגיעו לצד של המפל השני...

מהמפלים נהייה צהריים אז נסענו לאכול בטברנה צומרקה המפורסמת בעיירה אגנאטה, היה חם, מגניב וכמובן טעים:) מבחינת קורונה וזה נכון לכל שאר הטיול: ישיבה במסעדות רק בחוץ, מלצרים עם מסכות, אלכוג'ל על כל שולחן... מרגיש דיי בטוח!

שעת צהריים מאוחרת ואנחנו נוחתים במלון Anavasi Mountain Resort שממוקם בין העיירה פראמנטה וצופלה, דינה מקבלת את פנינו בברכה עם המון אהבה לאירוח ולאורחים, ואנחנו מקבלים חדר נחמד, כפרי עם נוף אמאל'ה!!!

השעה הייתה 17:00 והתלבטנו עם דינה מה כדאי לעשות. בהמלצתה, מאחר ויש אור עד 20:30 לפחות, והשמש כבר לא בשיא שעתה החום, החלטנו לעלות ולטייל לכיוון מפל Kefalovrysso. ההגעה דיי פשוטה: נוסעים לפרמנטה רפיוג'- מקום מ-ד-ה-י-ם בפני עצמו בו מתגוררת המשפחה וגם מאחרת מטיילים (יש בריכונת מושלמת על נוף שנראה לקוח משוויץ לא פחות!) סוף הדרך לרפיוג' עולה בדרך חצץ לא הכי נוחה לנסיעה אבל שזה לא מה שימנע מכם לעלות- כי הכל שם כל כך שווה!!!. מעט ליד החנייה יש שלט ובו תחילת המסלול. למזלנו הכלב של המשפחה נדלק עלינו והחליט להתלוות אלינו כל הדרך אל המפל:) מדובר בעלייה דיי מתונה (לא מתאים למי שמתקשה בהליכה) לאחר כ-10 דקות הליכה ביער יוצאים ממנו להר החשוף ומשם עוד כחצי שעה אלי המפל. המסלול דיי משולט ואין בעיה של התמצאות. 

כאן מתחיל המסלול

הנוף מהרפיוג'- צרחות!!!

אם במקרה הכלב ל המשפחה מהרפיוג' מצטרף אליכם- זו ברכה!! הוא מכיר היטב את הדרך וגם הבריח חזיר בר שנקלע בדרכנו (לא מתרגשים- חיפאים... או שזה היה דב?)

שנה וחצי של קורונה ועוד כמה הרפתקאות לא פשוטות שעברנו התנקזו לרגע הזה שכל כך חיכינו לו: נוף פתוח עוצר נשימה, התרגשות, שקט ולבד!!! כמה יפה? התחלתי לבכות ולהוציא את כל מה שהיה נצור בפנים:)

טה דאם!!! אחד המפלים הארוכים לפי מה שהבנתי כ-300 מטר!

יאללה חוזרים בעקבות השילוט, הבטן שוב מתחילה לקרקר...

הדרך חזרה לכיוון הרפיוג' הייתה כמובן קלה ומהירה יותר כיוון שכולה בירידה, החלטנו לבקר בעיירה Melissourgoi לפני שנחזור למלון.. גילינו עוד עיירה יוונית טיפוסית, עם מרכז ובו עץ דולב, טברנות ו... זהו! לא משנה מתי היינו תמיד הכל כל כך שומם באזורים האלו עד כדי כך שלא בטוח שנמצא איפה/ מה לאכול... אמרנו נטייל קצת בעיירה כיוון שראינו איזו סבתא מנקה היטב את רשת הגריל ב Pappas Tavern בה זממנו לאכול, ורצינו לא להאיץ בה... מבט קצר בגוגל מפ גילה שהנהר לא רחוק, ופשוט ירדנו עם השביל לכיוון שמים (שגם נשמעים בעיירה מכל עבר). מהר מאוד מצאנו נחל ובו כמובן גם איך לא- גשר יווני טיפוסי Koferitas' bridge. תמונות, מבט חטוף ויאללה אוכל!

כיכר מרכזית "הומת אדם" חחח וכמובן עץ דולב במרכזה:)

ויהי ערב ויהיה בוקר... 

קמים לשקט מוחלט, נוף הרים מטורף ואולי איזה רחש רחוק של פעמון תלוי על עז ... ארוחת בוקר נחמדה ויוצאים לדרך:

היעד הראשון להיום מנזר קיפינה Kipina Monastery שהיה כמובן סגור אבל, הדרך אליו, העלייה והתצפית בהחלט סיפקו אותנו. הזוי לחשוב איך לעזאזל נבנה בכלל?!

עלייה קצרה, נוחה ושווה! כמובן שהיינו לבד...

כמה דקות מהמנזר תגיעו למקום הזה שנמצא ממש לפני עיקול חד ימינה בכביש. שם יש להחנות בבטחה את הרכב ולצעוד לכיוון מפלי קויאסה Kuiassa.

אין מה לומר: פלא הבריאה, תחושת בראשית, התמונות אינן מפולטרות- המים אשכרה בצבע טורקיז!!! שימו לב שאחרי הליכה קצרה ופניה ימינה בשלט, תגיעו למסעדה. זהו לא המפל (זוג שפגשנו שם התמקם והופתע לראות שאנחנו ממשיכים, אחרי 10 דקות כשהגענו למפל עצמו הם הודו לנו ואמרו שהם אשכרה לא היו ממשיכים אחריי המסעדה כי חשבו שזה המקום- שיפה מספיק בזכות עצמו). מאחורי המסעדה ישנו גרם מדרגות שעולה למעין אמת מים שלאורכה הולכים עד שמגיעים למפל הטורקיז.

יואב היה אמיץ ונכנס לטבילה שהייתה קפואה במיוחד..

התנגבנו, התייבשנו, זללנו בננות שקנינו בבוקר שמכלת בפרמנטה והמשכנו לכיוון מעבר ההרים הגבוהה Mparos Pass-כנראה מעבר ההרים הגבוהה ביותר ביוון! הנסיעה הזו היא לא לבעלי לב חלש שכן שוב היינו לגמרי לבד בכביש רק שהפעם בגובה מטורף, בלי שום שום דבר בסביבה הנראית לעין- הנוף בהתאם:

לספר את האמת או להשאיר את הפנטזיה כפי שהיא?

האמת: קצת אחרי שעברנו את הפס, נדלקה ברכב השכור נורת אזהרה חמורה של בטרייה. עכשיו תבינו, אנחנו בגובה משוגע, בלי שום סוג של רכב או אדם בסביבה או בשעה האחרונה בה נסענו ולקינוח כמובן שאין קליטה! הכביש צר, מידי פעם (כל 3 מטר בערך) יש אבנים שהדרדרו מההר ולפעמים חובה לעקוף או אפילו לרדת מהרכב ולהזיז אותן. אחת האבנים גרמה לרכב תזוזה משמעותית שגרמה לבעלי להוריד רגל מהקלאץ' והרכב נכבה. עכשיו מדובר בזמן תפילה+התקף לב : מה עושים??????????

אחת, שתיים, שלוש.. מתניעים! הרכב מונע, הנורה נעלמה! מי שברך, הגומל ומה לא.. יאללה ממשיכים בדרך מטה לכפר הקרוב מצוקי Matsouki. מדובר בעוד כפרון טיפוסי ונטוש רק שהוא בנוי בשיפוע מטורף של בערך 70 מעלות- משהו הזוי... ליד ה"כיכר המרכזית" שכשמה כן היא (זוכרים עץ דולב וזה) יש ירידה לתחנת מים ועוד מפל מרשים. הצצנו, לקחנו טילון במסעדה וברחנו חזרה למלון על מנת לבדוק את הרכב ולדווח לחברת ההשכרה.

"מצוקאי" טיפוסי עם מקל ההליכה עשוי עבודת יד- ואפרורו יד, השיחה היחידה שהצלחנו לנהל בפנטומימה היא על כמות החיסונים שקיבלנו ביד.. אה גם את המילה פייזר הצלחנו להבין :)

ממצוקי נסענו חזרה לפרמטה, ארוחת צהריים נהדרת ב Boutzas Tavern שהייתה להפתעתנו "מלאה" באנשים (נניח 10+תוכי קולני בכניסה חחח) שם ישבנו בפנים כיוון שכל המסעדה דיי פתוחה עם חלונות ענק הצופים לנוף ההרים המהפנט

אחרי שנ"צ קצר ואיכותי שוב נאלצנו לחשב מסלול מחדש, כיוון שלמרות שהודענו לחברת ההשכרה על הנורה שנדלקה ונעלמה ולמרות שנדמה היה שזה בסדר, לא רצינו להסתכן בנסיעה ארוכה שכבר ידענו שאין לצידנו נפש חיה או מי שיעזור בעת הצורך. אחרי בדיקה קצרה מצאנו מסלול שעד כה לא שמענו עליו ודומה שגם אף אחד לא הכיר: המסלול יוצא ממש ממרכז העיירה פרמנטה מאחורי גרם מדרגות (כשחיפשנו את תחילתו איש מהמקומיים לא ידע לכוון אותנו, אבל כמובןןן שלא ויתרנו:)

הכניסה כאמור נמצאת ממש מהאזור המרכזי של פרמנטה (מימין לדמויות האנשים בסלע במרכז העיירה שילדם פסל מוזר של איש) יש גרם מדרגות ומשם מתחיל שילוט לשתי מזרקות: אנחנו התחלנו לצעוד לקרובה יותר: Markopoulo fountain. 

הופענו לגלות מסלול ממש ממש מסודר ומלווה בגדר עץ ושילוט. המסלול עולה במעלה היער, כמובן נחצה ע"י זרם מים עם מפלונים וממשיך משם פנימה. בשלב מסוים שוב קלטנו שאנחנו לבד (שוב) במעבה היער... בקיצור: למזרקת מרקופולו לא הגענו אבל נהנינו מאוד מחילוץ העצמות ומהספורט שבעליה ובשלב מסוים עשינו אחורה פנה וחזרנו לאכול במסעדת Very's Tavern שם סיפרה לנו אשתו של בעל המקום שבמסלול שחזרנו ממנו נראה לאחרונה דב... עוד התקף לב קצר, ברכת הגומל ויאללה, אוכל!!!

היו לנו עוד כל כך הרבה דברים שרצינו לראות ולהספיק בצומרקה, אבל גל החום והצורך בבדיקת קורונה 72 שעות לפני החזרה ארצה הכתיבו אחרת, וכך מצאנו את עצמנו בבוקר בדרכנו ליואנינה...

לא לפני שעצרנו להתפעל מגשר פלאקה שעל המים.

למלון SAZ המגניב ביואנינה הגענו באזור 11:30 ולמרות שהיה עוד דיי זמן עד שעת הצ'ק אין קיבלנו את החדר מיידית והופנינו למעבדת הקורונה אליה קבענו תור מראש דרך המלון. גם שם למרות שהקדמנו והמקום היה סגור התקשרנו ותוך 3 דקות הגיע מישהו וביצע במהרה את הבדיקה:

נפרדנו מלא פחות מ 120 יורו ומשם המשכנו לבזבז בחנויות שבמדרחוב המקומי- ציוויליזציה בדמות זארה, פול אנד בר וכו' פחות עשו לנו את זה אחרי 3 ימים של שקט ושלווה ודיי מהר הלכנו כהרגלנו בקודש לשנ"צ קצר ואיכותי (לא בהייתה ברירה בחוץ היו כ-40 מעלות!!!)

אחר הצהריים כמו תיירים טובים לקחנו סירה ב 2 יורו לכיוון לאי שבאגם פמבוטידה של יואנינה. אמנם האטרקציה הייתה תיירותית אך נהנינו משיטוט באי על סימתאותיו, דוכני המזכרות ופרפה יווני כמו שצריך. אחרי כשעה קלה חזרנו עם סירה ליואנינה וגילינו עיר צעירה תוססת ושוקקת!

את הערב בחרנו להעביר בבר שעל גג המלון שלנו ממנו נשקף נוף לעיר ולאגם. היה דיי ג'יי מעולה, אלכוהול ולא לאט השקיעה הגיעה (כאמור לקראת 21:00)

מה נשאר? לחזור לטיסה מאתונה:)

כבר הזמנו מלון במרכז העיר, אבל השילוב של גל החום+העובדה שהיום יום ראשון והכל סגור+קורונה ומרכז עיר הומה+העובדה שכבר ביקרנו באתונה בעבר הובילה אותנו לשינוי נוסף ומבורך, והחלטנו לנסוע ללילה אחרון בריביירה האתונאית!!

בדרך מיואנינה, עצרנו במקום אולי הכי יפה שבו ביקרנו בטיול הנוכחי: מעיינות לורוס- Lake sources Louros River. כרגיל, מקום מושלם על גבול גן עדן שאין בו נפש חיה! במקום להפוך אותו ל-ה -אטרקציה של האזור, לשים בו בית קפה, מלונות וכו', היוונים החליטו כנראה פשוט לוותר ואפילו הגוגל מפ מביא בטעות לכניסה האחורית כי את השלט למעיינות בקלות ניתן לפספס!

מהגשר ימינה (ולא שמאלה כמו שמציע הגוגל מפ) ומיד מגיעים לאגם קטן וצלול כל כך עד שניתן לראות את בועיות הנביעה מהקרקעית! אין לי איך לתאר את היופי והצבעים של האגם, רק אכתוב שתמונות לא מפולטרות השקט הוא יוצא דופן וכל מה ששומעים זה קרקור קרפדות... לאחר ביקור קצר הדרך מיואנינה לכיוון אתונה ממשיכה לאורך נחל הלורוס ויש אין ספור נקודות יפות לעצירה לצידו..

הנסיעה חזרה לכיוון אתונה קלילה ונעשית באוטוסטרדות, אך היא ארוכה.. למרות שלא תכננו עוד עצירה נוספת, הרכב שוב החליט בשבילנו ואחרי שנדלקה הנורה הזאת הוספנו עוד עצירה שחשבנו לוותר עליה וטוב שלא ויתרנו- תעלת קורינתוס!

פלא הנדסי בלתי יתואר עם מי טורקיז ומשוגעים שקופצים ממנו בנג'י!!! הסתפקנו בלהסתכל:)

המשכנו עוד ועוד בנסיעה עד שהגענו לריביירה של אתונה- Vouliagmeni. וכמו שאני אוהבת, אם כבר ריביירה ואווירת נופש אז גם מלון כמו שצריך Azor Hotel שסיפק את תחושת היוקרה (וגם עלה בהתאם) עם בריכה ושלל מכוניות שלעומתן המרצדס שלנו נראתה כמו קיה פיקנטו. למרות הבריכה המאוד מפתה והחופים הכה מגניבים שהיו שם, החלטנו דווקא להתנסות במקום שבגללו שמעתי בכלל על האזור הלא הוא אגם וולוגמאני Lake Vouliagmeni- מקום מטריף שהוא בעצם אגם מוקף סלעים עם מים חמימים כמו בסחנה 28 מעלות, דגיגוני פדיקור שעטים עלייך ברגע שנכנסים פנימה, דק עץ עם כסאות נוח שולחנות, מסעדה מסאג'ים ומה לא.

כל כך נהנינו מהרביצה שנשארנו שם כמעט עד השקיעה בידיעה שבזה למעשה נחתם הטיול הנוכחי.