טיול חורפי קצר ברמת הגולן

הסגר הזה, גרם לי בלית ברירה להאריך ולהתפעל מחדש מארצנו הקטנטונת, ארצנו היפה!
בזמן כתיבת שורות אלו, אנחנו בעיצומו של הסגר השלישי, אני כבר אחרי החיסון השני ואפילו יש כבר דד ליין - בשישי הסגר יסתיים (כנראה, אולי, אם ירצה השם, אם יישאר הR במגמת ירידה ...)
כמובן שעם הידיעה הדבר הראשון שאני עושה זה לחפש טיול לסופ"ש..
בזמן החיפושים אחר הלוקיישן המושלם, נזכרתי בטיול האחרון שעשינו לרמה, ממש לא מזמן- בחופש חנוכה, ופתאום זה הכה בי:
עם כל החרישה שלנו על הארץ, הבלוג כולו מתעסק בטיולים בחו"ל- אז למה לא לשתף אתכם גם בחוויות הלא פחות מדהימות שיש לנו כאן מתחת לאף?

מתחילים מדרום ועולים צפונה:

מחיפה דרך פוריה ירדנו לכיוון הכנרת, התמלאנו גאווה ושמחה לראות אותה מלאה כל כך, נסענו לאורכה, וממש דקות אחרי שנפרדנו ממנה, מצאנו את המקום המושלם לפיקניק ארוחת בוקר (שהבאנו מהבית). 

למראה שדה ירוק שנפרש לפנינו, מרחבים, שממה ומספר שולחנות פיקניק נטושים, עצרנו בחריקת בלמים באמצע כביש 98 ללוקיישן הראשון שלנו (המקום אפילו לא מופיעה בגוגל מפ, אבל ניתן למצוא בקלות את השולחנות הפרוסים מתחת לכמה עצי דקל כששדות ירוקות מקשטים את 2 צידי הכביש).

אחרי שהוצאנו קצת מרץ בשדות, ארזנו את פק"ל הקפה והמשכנו כשפנינו לעין ג'ונס: מעיינות מים חמים שמתחבאים מאחורי חמת גדר (הסגורה על תניניה המחפשים כעת בית חם חדש). 

את המקום מצאנו בקלות: פונים שמאלה בחניה של חמת גדר, ממשיכים בשביל צר שמוביל לעוד חניה ומשם לאורך גדר המערכת 2 דקות הליכה.

היינו מאושרים שמצאנו בקלות את המקום ה"נסתר" פעם ראשונה שלנו כאן! פחות התרגשנו למצוא את כל עם ישראל שגם הצליח למצוא... בוא נגיד בעדינות שהנוכחים שהגיעו לפנינו פחות הקפידו על ריחוק חברתי כך שלא נותר לנו לסמן וי והמשכנו הלאה... (בכנות אומר שריח של גופרית מעולם לא עשה את זה לילדים שלנו ולכן גם האכזבה שלא נכנסנו לא הייתה גדולה עבורם.. אם גם אצלכם זה המצב אפשר לוותר למרות שהמקום נראה מהמם בעיניי אם הוא ריק מאדם כמובן:)

יער מבוא חמה

העלייה בכביש מחמת גדר לדרום רמת הגולן תלולה ומפותלת, אך היא לא ארוכה ובהחלט שווה את מה שנגלה לעניינו כשסיימנו אותה. זה היה בחנוכה, יום חורפי עם שאריות הגשם ששטפו את הרמה בימים הקודמים, ואנחנו פונים שמאלה לאזור יער מבוא חמה על שלל האטרקציות הנפלאות שבו. חייבת להודות שהאווירה החורפית דווקא מאוד מתאימה והטפטוף אפילו העצים את החוויה! 

נדדנו עם הרכב בין: 

- מצפה כנרת ומגדל עם הנוף המקסים שנשקף ממנו, רקפות ואפילו אנדרטת פגזים ישנים

- הבונקר וחורבת תאופיק

- עין עקוב: מסלולון קצרצר ויפה עם זרימה וצמחיית נחלים (יש גם מקום מסודר עם שולחנות לפיקניק במידה ורוצים)

מצפה שלום בכפר חרוב

הטיול שמתחילתו לא הפסיק להפתיע, האיר לנו פנים ועם יציאתנו מיער מבוא חמה צפונה השמש החלה לבצבץ, העננים התפזרו וכשהגענו תוך מספר דקות למצפה השלום בכפר חרוב לא האמנו למראה שנגלה בפנינו, מרפסת תצפית מרגשת עם נוף לא פחות ממשוגע של הכנרת שנפרסה למרגלותינו!

כן זה מקום מתויר, כן, לא היינו שם לבד, אבל היי, יש קורונה, הקיוסק סגור, אי אפשר לבזבז על שטויות זמן וכסף ולא נותר לנו אלא באמת להתפעם מהנוף המטורף הזה, לדפוק בוק של החיים, לנשום פנימה אוויר צח, לרשום בכוכבית את מתחם הנופש הצמוד (והמגודר) למצפה עבור הטיול הבא ולהמשיך משם מסופקים ליעד הבא...
(אמנם אני היחידה במשפחה, אבל איפה שיש מסבירן, אני לוחצת ומקשיבה: איפה אני, מה קרה פה בעבר- תמיד מגלה דברים מעניינים... שואבת את המידע, מסננת ומעבירה את התמצית לשאר בני המשפחה- לדעתי תמיד שווה להקדיש לזה 5 דקות האזנה.. ואם לא הבנתם בקצה השמאלי של מרפסת הנוף יש מסבירן:)

אחו נוב וכפר האמנים אניעם

הידעתם? אחו נוב- אירוס הביצות בכלל נמצא קרוב יותר לחספין! למרות שגוגל טוען אחרת...

וגם- הידעתם? הוא לא האטרקציה למשפחה עם ילדים בנוב- אלא דווקא המיני גן חיות שממוקם בכניסה ליישוב מצד ימין לכביש הגישה, שאותו כמובן גילינו במקרה כי הוייז הטעה אותנו:) יואב ואני התיישבנו בגינה שבכניסה והתנדנדנו באחת מנדנדות העץ, והילדים נהנו משלל החיות ששמחו לקראתם (מאחורי הגדר- בכל זאת שנת קורונה ובכל סגור...) זו הייתה אתנחתא מקסימה וכשסיימנו אותה המשכנו משם לתכנית המקורית של אחו נוב הממוקם על הכביש בין נוב לחיספין (יש שילוט של הרט"ג וקשה לא למצוא). העניין הוא שבדצמבר אין ממש אירוסים באחו נוב, אולי קצת נרקיסים... מה יש? ביצה! (לא כזאת שבוקע ממנה אפרוח את כזאת שמלאה בבוץ עד הקרסוליים שכידוע מהווה אטרקציה הרבה יותר גדולה לילדים מאשר שדה אירוסים פורח... 

הצורך בעוד קפה כבר התחיל להיות מורגש בורידים אז קפצנו משם לכפר האמנים אניעם- ששוב היה סגור ברובו, אבל דווקא היה נעים לשוטט בין הגלריות שכן פתוחות, חנות המסגרות ויד שנייה וכמובן בית הקפה ובו עוגות ופריטים ששייכים יותר לילדות שלנו בשנות ה-80.  היה משעשע לבחון את הילדים שדווקא ידעו לומר שהמכשיר המוזר בתמונה הוא טלפון, אבל מכאן ועד להראות לנו איך היו מחייגים? המרחק היה גדול: דקות ארוכות הם לחצו על מקשי החוגה מבלי להבין שצריך פשוט לסובב אותם חחח דור הטאצ'- לא היה להם סיכוי לעלות על זה...

כמו בהזמנה, עם תום הסיור באניעם המבול חזר, קפצנו למרכז המסחרי בקצרין, טרפנו בורגרים והמשכנו ישירות לבקתה המשוגעת שלנו בעין זיוון

עין זיוון

אין מה לומר, המחירים בארץ משוגעים, בין הסגרים כשסוף סוף מותר לנו לצאת לנשום הביקוש עוד יותר גבוהה והמחירים בכלל שוברים שיאים (שיעור ראשון במבוא לכלכלה: היצע וביקוש), אבל להגיע אחרי היום החורפי המושלם הזה לבקתה הדו קומתית המפנקת הזו, כשהאח כבר דולק ורק מחכה לנו היה נפלא!

היישוב מקסים כמו כל יישוב כפרי שעירוניים מתים כמונו מגיעים אליו, הר אביטל והמוצב בראשו מציץ מחלוננו מבעד לערפל, כל העצים מנשירים שלכת צבעונית והמאפייה המקומית (שאוטוטו יוקדש לה פרק שלם בסיפור הזה) רק מחכה לנו למחר בבוקר, לא צריך הרבה יותר. ויהי בוקר ויהי ערב יום אחד.

מפלים ונהנים

שישי בבוקר, ולמרות ארוחת הבוקר הארוזה כיאות לקורונה, אני שמה צעדיי אל מאפיית מטרלו Mattarello שבזכות המלצה של חברתי גברת פריצקר בכלל נוצר כל הטיול הזה (מדהים מה שכמיהה למאפים איכותיים יכולה לעשות לאנשים כמוני). המומה, נוכחתי לגלות שכל באי הצימרים+כל תושבי רמה"ג+כל תושבי הגלקסיה כבר הקדימו אותי והתור משתרך על השביל כאילו אנחנו מינימום בכניסה לותיקן. כמובן שלא אהיה פאטתית ואחכה שעה בתור לקפה ומאפה (בשביל זה יש לי את מחר חחח), ויתרתי בעצב רב כדי לצאת לדרך ולהגיע לדרך לפני כל עם ישראל... נקודת ראשונה להיום  מפל עיט!

מפל עיט

לא שזו הייתה התכנית, אבל בדרך מעין זיוון ממש על הכביש נמצאת החניה הסמוכה למפל עיט. משהו באינטואיצה אמר לי שנעצור ממש עכשיו (למרות שביצענו רישום כניסה לשמורת גמלא בשעה 8:00 דרך אתר הרט"ג וכבר אחריי 9:00) כי אח"כ מי יודע מה יהיה מצבנו... עצרנו בחניה, וירדנו לתצפית. המקום עוד לא היה עמוס, המפל היה עוצמתי ומרגש, נרקיסים כבר החלו את העונה לצידו.. עברנו עם השביל לשני הצדדים: מול המפל ומעליו, נהנינו, הצטלמנו והמשכנו לגמלא (בחזור החנייה כבר הייתה מפוצצת וככה גם עמדות התצפית על המפל- כל כך ששמחנו שעשינו טוב ועצרנו בבוקר מוקדם)

שמורת גמלא

אמאל'ה, מתקופת הצופים לא הייתי כאן, אולי 30 שנה.. מה זה היופי הזה? מה זה המקום הזה? אני בארץ? אני בשוק!

למרות ה"איחור" הגענו בין הראשונים לשמורת הטבע המופלא הזאת של הרט"ג (חינם למנויי מטמון) ופשוט לא הפסקנו להגיד 'ואוו'. או שזה היה שילוב של מזג האוויר המושלם באמצע דצמבר, או הראות או הדיכאון המצטבר של הקורונה, יו ניים איט- המקום מושלם!!! יש כמה מסלולי הליכה אפשריים: לעיירה העתיקה (שמאוד רצינו לעשות אבל היה סגור בגלל סכנת החלקה אחריי הגשמים (פעם הבאה), או מסלול מעגלי קליל הכולל תצפית הנשרים או הליכה בכיוון המפל לאורך שביל הדולמנים.

לא משנה באיזה מסלול תבחרו- הנוף וההנאה מובטחת- אני מציעה- טיילו בהתאם לגילאי הילדים וכמות הזמן שיש לכם.

טנקים ומעיינות

לא רחוק מגמלא, על צומת מרכזית ניצבת אנדרטת חטיבה 7 על שלל טנקיה- שתמיד כיף לעצור בה, לטפס, ולדמיין מה עשו בהם אי אז לפני עשרות שנים. אחרי פריקת אנרגיה בטנקים המשכנו למעיינות סלוקיה (מי עדן) שנמצאים ממש מעבר לכביש- אתר יפה, רגוע, ללא צורך בהרשמה או דמי כניסה. יש הרבה מים, בריכות, שלכת וסרטנים- שעה של הנאה לפחות מובטחת לכל הגילאים.

ויהי בוקר ויהיה ערב יום שני

קפה ומאפה

הפעם הצלחתי! לא התעצלתי ולא התביישתי (טוב אולי קצת) אבל, בגלל שזה היום האחרון שלנו כאן, ומאחר ובשבילם הגעתי עד הלום, השכמתי קום ובשעה 8:30 כבר ניצבתי בפתח המאפייה, שנפתחת רק חצי שעה מאוחר יותר בדיוק של קופ"ח פן יפתחו את הדלת דקה לפני 9:00 וההמון המשולהב יסתער. לא תאמינו אבל הייתי הראשונה בתור!!!

ככה עמדתי חצי שעה בקור של רמת הגולן בדצמבר בשביל קפה ומאפה של שבת בבוקר- ו... השגתי!

הקונספט של עסק שפתוח 16 שעות בשבוע ולמרות הביקוש לא נכנע ולא מרחיב את פעילותו גורם לי להשתאות- אבל סחתיין עליהם! מפרגנת ובעיקר מסוממת מסוכר ופחמימות שאת רובם חיסלתי בעצמי כי ילדיי שיחיו העדיפו להסתפק בג'חנון מהעגלה שניצבת ביציאה מהמושב (מומלץ לא פחות אגב...) יצאנו לדרך...

כמובן שעם הקדמה כזאת אי אפשר היה לסיים 7000 קלוריות סתם ככה באוטו, אז נסענו לאחת המרפסות האהובות אלינו ברמה- מקום שתמיד כיף לחזור אליו:

מצפה רונן- קוניטרה

הדק הזה שמשקיף על פארק וולקני אביטל, מביט לסוריה עם המסבירן שמסביר בדיוק מה בדיוק רואים כאן ועל ההיסטוריה של המקום בשילוב עם נוף ראשון של שלג בחרמון לשנה זו פלוס ה 7000 קלוריות של המאפים (הנדירים) היה פשוט מושלם. סירבנו בנימוס לדרוזי שתמיד נמצא שם עם זיתים ופיתה לאבנה והמשכנו צפונה.

בין מטעי התפוחים והדובדבן נסענו כל הדרך למקום המדהים ביותר בטיול- עליו שמעתי במקרה ממש ממדריך טיולים מזדמן שפגשתי בקיוסק בגמלא עת חיכיתי לחתימה בדרכון של הרט"ג (יציאה שיווקית גאונית אגב שמתאימה במיוחד למכורי טרמינל שכמוני). אני תמיד תמיד ולמרות כל התכנונים והרשימות שלי מראש, ממליצה לשאול מקומיים מה כדאי, מה חדש, איפה המקומות הסודיים... והפעם ואוו כמה אני שמחה שלא התעצלנו ושמעתי בקולו של המדריך הנחמד שהמליץ לנו לנסוע את כלח הדרך ל

אתר ההנצחה לחללי גדוד עוז 77

הדרך, המרחבים, הטורבינות, הגישה, כל כך הטריפו אותנו שפה אחד הסכמנו כל המשפחה שזה המקום הכי שווה שהטיול הזה לקח אותנו עד כה.

לא ברור לי איך עוד לא ביקרתי כאן: טנקים, תצפית ל'עמק הטורבינות החדשות' , מעברים לבונקרים והצצה לשביל הגולן כולם היו כל כך יפים שאני ממש ממש ממליצה לא לפספס את המקום המדהים הזה. אותנו (המבוגרים) עניינה כמובן גם ההיסטוריה החשובה של המקום וקיימים שם הסברים באנדרטה לכל המעוניין.

מסופקים המשכנו לנקודה נוספת שגם עליה שמעתי או קראתי ממש במהלך הטיול 

תצפית מאגר בנטל

מסתבר שיש מקום נפלא שכזה- שלא זכור לי שהיה קיים בפעם האחרונה שהתארחנו במרום גולן. ממש מעל המאגר בשולי היישוב יש גישה המוביל לתצפית על המאגר ובו הוצבו מספר "פסלים" מעניינים המהווים אטרקציה תיירותי מקסימה (אך עמוסה). יש גם נדנדה גדולה מיימדים ואת עיגול הנצרים למול המאגר שיוצר את הרקע המושלם לסלפי- יש תור כמובן היעזרו בסבלנות... מומלץ בחום לפחות לבוא ולהציץ

גן הצליל והרוח באלוני הבשן

את הדרך חזרה דרומה עשינו דרך גן הצליל והרוח הממוקם בכניסה ליישוב הדתי אלוני הבשן. תוכלו למצוא כאן תצפית מהממת וגינה מוסקלית עם כל מיני אטרקציות, אוויר צח ולהפתעתנו גם שקט...

עד המאמר הבא, סעו, תהנו, יש לנו ארץ נהדרת!!!