יומיים בגליל המערבי

את הטיול הזה חלמנו עוד בביקור הקודם שלנו במלון מטיילים אילון. אז היה קיץ, ובשל סיבות רפואיות נאלצנו לקצר. את הדרך הספונטנית המקוצרת הביתה עשינו דרך חפוז בפארק גורן- רק בשביל 'לחוש את המקום'- זה הספיק לנו בשביל להבין שלכאן חייבים לחזור- וכך עשינו.

אז את חופשת הפורים שלנו בואך סיום סגר #3 בחרנו לעשות בגליל המערבי- אזור שבכנות אנחנו פחות מכירים, וכל המקומות בהם ביקרנו היו חדשים עבור כל המשפחה- דווקא קונספט נחמד ועוד עם חבר על ארבע:)

פארק הסלעים- כיסרא

מביתנו שבחיפה נסענו ישירות לפארק הסלעים שבכיסרא- כפר דרוזי שקט שהזכיר לי מאוד כפרים בצפון יוון (מוטיב חוזר בטיול הזה:) בשולי הכפר מחנים את הרכב בסמוך לכניסה לפארק ומיד נכנסים לתוך מסלול שמדהים שהוא בכלל נושק לשכונת מגורים. השבילים המסומנים היטב משולטים (יש מסלול שחור שעובר בשביל היערון ושביל הקטלבים), משהו מאוד פשוט וקל להתמצאות, יש המון צמחיה, פריחה, צל ו.. בלוטים שהשאיר כנראה היערון הקטן- הסברים על החיה החמודה הזאת שלצערנו לא ראינו בלייב בשילוט שלאורך המסלול.

נהנינו מאוד גם משביל הסלעים שלוקח עד ל"נחירי הממותה" אטרקציה ענקית לילדים שיכולים להיכנס לסלע מצד אחד ולצאת בצד השני (מושלם ליצירת גיפים ובומברנג מצחיקים), יש גם מעין מערה שנכנסים ויוצאים ממנו מעל לסלעים הגדולים. בקיצור חוויה.

ממליצה להקדיש למקום כשעתיים נינוחות.

מערת פער

מפארק הסלעים נסענו לביקור משפחתי קצר ביישוב חוסן, אבל, אם לא התמזל מזלכם ואין לכם דודה שגם כשנופלים עליה בשבת יש לה לפחות 10 סוגי עוגות ועוגיות להציע לכם ליד הקפה הספונטני, אתם יכולים לעצות לאוכל ומתוקים בפקיעין/ חורפיש- כפר הסמבוסקים או אפילו בגלידת בוזה שבקיבוץ סאסא (כולם על הדרך).

ההגעה למערת פער עוברת בדרך גלילית עוצרת נשימה מלא ירוק בעיניים ובאמת מרגיש כמו חו"ל כאן אצלנו בישראל הקטנה.

שימי לב שחניית הרכבים ממוקמת מול הכניסה למערה ויש לחצות כביש (10 עיניים וידיים על הילדים).

ההליכה למערה לוקחת בדיוק 2 דקות ומובילה למקום מוזר, בוצי ומסתורי. 

מאחר והיינו עם מילקי שלנו שהוא כלב פרוותי לבן, לא רצינו לקחת סיכון (בידיעה שרוב הטיול עוד לפנינו ושאם יתלכלך בטירוף מהבוץ הלך האוטו, המצעים במלון וכו') והסתפקנו בפיקניק נחמד בחורשה הצמודה לחנייה. לשמחתנו חוץ מפרות, כלניות והרבה ירוק, גילינו שם גם ים של אבטיח אליהו!!! אבל מוח "נדירה" שמלאה בקוורץ בתוכה- ואוו אצלנו במשפחה זה נחשב לפחות כמו זכייה בלוטו. למורת רוחי הועמסו על האוטו איזה 2 טון אבנים שעוד יפוצלחו בהמשך הטיול לאחר מאמצים רבים.

מצפור הר אדיר

נסיעה קצרצרה ממערת פער ואנחנו על ראש הר אדיר במצפור מ ד ה י ם לזכר נופלי מלחמת לבנון השנייה. הראות הייתה מושלמת וזכינו לראות את כל החרמון המושלג חולש על קו הרקע. כמובן שלא ויתרנו על עמדת ה'מסבירן' שמגוללת את הרקע של המקום, המלחמה והנופלים. שימו לב, ממליצה לא להגיע בשבת וכך אולי להצליח ליהנות מהתצפית המרהיבה הזאת באופן קצת פחות צפוף.

קירות מדברים- שתולה

כבר זמן רב שאני סקרנית לגבי המקום הזה וכל כך שמחתי על ההזדמנות לבקר בו דווקא כשאין מתיחות בצפון, כשאין גשם או רוח:) ואכן החוויה עלתה על הציפיות:

ציורי קיר מרהיבים על גבי בטונדות צבאיות לצד פודטראקס מגניבים עם אווירה טובה, אנשים טובים וקצת חיילים מאובזרים בכל טוב כדי להרגיש בטוחים- מה צריך יותר מזה? (אה כן: פיתה דרוזית מטורפת מלאה בנוטלה, שוקולד לבן , תותים ובננות).

מצפה איתן לעת שקיעה

בהתחלה התבאסנו לראות את נחיל הרכבים ומיליוני אדם בכניסה למערת קשת ממנה תכננו לצפות בשקיעה, אבל קורונה וזה, כך שצפיפות עבורו ממש לא באה בחשבון גם אם אנחנו מחוסנים וירוקים וגם אם זה באוויר הפתוח (בכללי גם בלי קורונה זה עושה לי אלרגיה לראות עומס- אז במצב כזה- חישוב מסלול מחדש) החלטנו לפתו גוגל מפ ולראות איפה יש בקרבתנו עוד מקום ששווה לעצור בו ולפתוח פק"ל קפה (או במקרה הזה תה נענע).

מאושרת שויתרנו על מערת קשה וגילינו את מצפה איתן המרוחק כמה דקות משם. הנוף משכר, המקום מטופח ומכבד את זכרו של החייל ההרוג איתן מנהריה והעומס- רמת לבד (כמעט)! יאללה, תה, צילומים שקיעה ולמלון!

מלון מטיילים אילון

אני כותבת את השורות האלה כדי שבעוד שנה, שנתיים או מתי שלעזאזל הקורונה הזאת תסתיים נזכור: כשאי אפשר לטוס לחו"ל- אי אפשר גם למצוא מלון פנוי בארץ (גם אם במחיר מופקע). אז  חזרנו לברירה בטסעית שלנו: רשת מלונות מטיילים. הרשת נוחה לנו, פשוטה ובסיסית ומספקת מה שאנחנו צריכים. במוצ"ש כמו בכל מקום מקבלים חדרים בערב ולכן חיפשנו באמת רק מקום לשים את הראש במחיר סביר- ומצאנו:)

פארק גורן

צמוד לאילון בו ישנו נמצאת הכניסה לפארק המשוגע הזה שמספק אינספור אופציות לטיולים משגעים ! אנחנו בחרנו בכמה מהם ובהחלט נשארנו עם טעם של עוד:

שביל הבולענים

עם הכניסה לפארק ממש 100 מטר אחרי מתחיל שביל הבולענים. מסלול קצר, מעגלי ומטריף שנראה כמו לקוח מיער אגדות. הייתה שם פריחה משגעת, טריות, פרפרים והרבה ירוק. את ה'בולענים' לא ממש איתרנו , אבל למי איכפת- זו הייתה דרך נהדרת להתניע את הבוקר ולאחר סיור קצרצר במסלול בו היינו לבד חזרנו לרכב והמשכנו לתצפית המונפור.

מונפור- עין טמיר ונחל כזיב

מבין שלל האופציות הבאמת רבות שיש למקום להציע, אנחנו בחרנו להתחיל בתצפית עוצרת נשימה (ליטרלי) על מבצר המונפורט  מחניית מצפה מונפור. יש שם מרפסת נוף שרואים ממנה את המבצר מומקם בתוך הר ירוק כשלמרגלותיו נפרס נחל כזיב במלוא הדרו וזרימתו. מה שעשה לנו חשק עז להגיע אליו וזו הדרך בה בחרנו:

מחניון המבצר נסענו עוד כמה דקות לחניון הזיתים, שם השארנו את הרכב והתחלנו בירידה במסלול הכחול לעין טמיר. המסלול תלול, חשוף לשמש אבל לא הייתי מגדירה כ"קשה" אלא אם אתם באמת לא מורגלים בטיולים. כן, הוא דורש מאמץ, אך הילדים והכלב עשו אותו בלי כל בעיה (במיוחד אם משווים לעלייה שעוד תגיע בסוף הדרך חחח).

הירידה נמשכה פחות משעה והביאה אותנו לזרימה המשגעת בנחל. משם התפתחה הדילמה: אם לחזור על עקבותינו עד לרכב או לנסות הרפתקה שלא ברורה עדיין להמשיך עם המסלול הירוק ובסוף להגיע איכשהוא חזרה לפארק גורן?! כמובן שהחלטנו פה אחד (הפה שלי) שממשיכים - כי אם יש דבר ששנוא עליי זה להחמיץ חוויה חדשה ולחזור על אותו דבר פעמיים, אז לקחנו ימינה לאורך המסלול הירוק בכיוון מבצר המונפורט. הדרך הצריכה מעבר של הנחל מגדה לגדה  מספר לא מבוטל של פעמים (מניחה שבגלל שזה "חורף" והנחל מלא , בטח הקיץ המים יותר נמוכים וניתן לדגל בין גדול הנחל על גבי אבנים בלבד ). בשלב מסוים פגשנו 2 עובדי רט"ג שהסבירו לנו איפה אנחנו ומה האופציות שעומדות בפנינו, ומאחר והיינו כבר דיי עייפים ורעבים החלטנו לחתוך מהמסלול הירוק למסלול שחור שלוקח בחזרה לשביל של פארקגורן.

כאן, העלייה כבר הייתה יותר מאתגרת, גם כי כבר צהריים, חם, שמש וגם כי מדובר בחתיכת עלייה... בלה בלה בלה- סיימנו גם את זה לא לפני שנהנינו בדרך מקרפדה, דגים, ואפילו צב!!! 

(מסוף המסלול השחור עד הרכב בחניון הזיתים יש הליכה של כרבע שעה , אותה יואב עשה בריצה בהתנדבות כפויה)...

עוד 20 דקות לחומוס אליהו שבצומת גשר הזיו- וזהו- שבעים ומרוצים חזרנו הבייתה:)