מצאנו לנו יום שמשי בינואר ועלינו שוב לרמה...
הסיבה האמיתית היא איסוף מזוודת הציוד שהשארנו בטיול הקודם באירוח בוטיק אל-רום לקראת הבת מצווש שהיינו אמורים לחגוג לקליה בעוד חמישה ימים ובוטלה:( פויה קורונה !!!!
אבל היי, הנה הזדמנות לעוד מקטע!
החנינו את הרכב באנדרטת פלס"ר 7 והוקפצנו עם בתי (0505368568) איתה קבענו מראש לנקודת ההתחלה בה סיימנו את מקטע 2 בפעם הקודמת- תל קצעה.
כל העניין הזה של מסלולים קוויים קצת מעיק, כי צריך לתכנן איך להגיע מנקודת ההתחלה לנקודה בה משאירים את הרכב. אבל, בשביל 70 ש"ח פלוס חיוך רחב להקפצה של 4 אנשים ושיצו שמגיעה בזמן וחוסכת כאבי ראש- לנו זה השתלם...
בתי הורידה אותנו כאמור למרגלות תל קצעה, בדיוק בנקודה בה סיימנו את מקטע 2 לפני חודש בדיוק!
עלינו בתל עלייה מתונה בתוך חורש ירוק כשהחרמון המושלג לצפוננו, פטריות שונות לצדדינו ומצב רוח טוב בלבבנו!
העלייה לא הייתה מסובכת מידי וממנה המשכנו בשביל אספלט בתוך פרברבי בוקעתא כמדומני.
בשבילי המטעים הרבים, הבליח מידי פעם צימר שאני לא בטוחה אם מישהו מתאחסן בו למעט אולי נזירים חחח....
השביל ממשיך ונפרד מהאספלט ועולה לכיוון הר אודם שבמרומו מוצב נטוש המשקיף אל החרמון ולרכס הרי נפתלי.
הנוף עוצר נשימה, והבונקרים, התעלות והקליעים שעדיין מונחים על הקרקע בהחלט משלימים את האווירה!
ירדנו מהמוצב כשמולנו כל הירוק הזה כאשר לפתע הגיע רועה צאן דרוזי מקומי חביב עם עדר עצום של עיזים. מילקי השתגע ולא ברור מי פחד או התלהב ממי, אבל בגדול, כל הירוק הזה עם החרמון והעיזים היה פשוט כמו לקוח מארץ אחרת...
המשכנו עם השביל מטה כשיער אודם מתחתינו עד שהגענו למעין מחצבה עם אדמה בצבעים שונים ומרהיבים- לא פחות יפה מאבן רוח מים במכתש רמון...
השביל ממשיך לתוך יער אודם, בו יושבות בנחת המון פרות שמנמנות וממשיך את כל הדרך (המפותלת משום מה) חזרה אל המקום בו השארנו את הרכב.
סהכ לקח לנו 3 שעות כולל העצירה במוצב ועוד שתי עצירות שתייה ונשנושים...
המלצות: להתלבש שכבות
להכין פלייליסט משובח:)