24 שעות בגלבוע והסביבה
באיחור אופנתי של שנה וחצי, יצאנו "אישתי" ואני לחגוג יומהולדת 40...
וככה מצאנו את עצמנו בסופ"ש חורפי עושות חיים:)
תחנה ראשונה בדרך מחיפה:
קפה יענקל'ה בהזורע
לא למפונקים במזג אויר חורפי, עצרנו לקפה על הדרך. ממש בכניסה להזורע, מאחורי תחנת הדלק נמצאת עגלה חביבה של קפה, כריכונים וקינוחים. כל מה שהזמנו היה טעים. הישיבה מתחת לסככה פתוחה. בסיום חצינו את הכביש בזהירות רק כדי לבחון מקרוב את שדרות השקדיות המטורפות שראינו כל הדרך.
תחנה שנייה: כלניות במנחת מגידו
את המקום הזה שלפתי מהזכרון, אחרי שלא ביקרנו בו שנים. מגיעים עם הרכב לאזור שמלא בכלניות בשלל צבעים: אדום, לבן, סגול, ורוד. נחמד מאוד, קצרצר ומתאים עם ילדים בכל גיל... לא הייתי ממליצה לנסוע במיוחד..
במיקום נהדר, ולפני שעת הצ'ק אין, קיבלנו את החדר הנחמד שלנו במלון... חדר גדול ומרווח, מודרני ועם כל מה שצריך (אולי חוץ מבריכה מחוממת שהייתה יכולה להיות מוש להשלמת האווירה החורפית)..גם להזמין מקום בספא לא זכרנו בזמן, וכך רעבות אחרי שלא אכלנו כבר איזה שעתיים (חחח) מצאנו את עצמנו במסעדת
קימל בגלבוע
המסעדה הסמוכה למלון הייתה כל כך נעימה, שבחנו לבלות בה בערך חמש שעות מתוך ה -24 שעות שבילינו יחד...
על הבר נהננו ממרק בצל חורפי וסנגריה מלאת פירות, ולולא הברמן החמוד שהסב את תשומת ליבנו לקשת המהממת שחלשה על כל העמק, עוד היינו מפספסות! כאחרוני התיירים, יצאנו (עם שאר יושבי המסעדה) למרפסת לצלם ולהתפעל...
אחרי מנוחה קלה, טקס חלוקת מתנות וכו' נהיינו איך לא- רעבות!!! אז בלי להתבלבל, הקדמנו את ארוחת הערב ושבנו על עקבותנו לקימל!!!
טוב, זה באמת כבר היה מושחת ברמות ובקושי הצלחנו להקים משם את עצמנו בסוף הארוחה... מזל שמדובר בדקה הליכה בין המלון לחדר... אגב, לאורחי המלון 10% הנחה (ופינוקים מהברמן:)
אל תתנו לבורלה לבלבל אתכם, קדמו לו: פטה כבר, קרפציו, סלט וגם פילה, פירה ולא מעט יין...
ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.
על ארוחת הבוקר האמת שאין מה להרחיב, סטנדרטי מינוס אם להיות כנה, ולכן אמשיך ישירות לחגיגת הטבע שחיכתה לנו באותו יום ...
שמאלה ביציאה מהמלון ואנחנו על דרך נוף גלבוע, כשירוק ופריחה נשפכים אלינו מכל עבר!!!
עצירה ראשונה- כתף שאול
מסוג המקומות שלמרות שאני לא נמצאת בהם פעם ראשונה, הנוף פשוט מרהיב, לא פחות!
כל עמק המעיינות, השדות ובריכות המים למרגלותינו וברקע הרי הגלעד....רק פק"ל היה חסר!
הדרך התפתלה במעלה ההר, ומכתף שאול, נסענו לחפש את אירוס הגלבוע שאמור להתחיל לפרוח בדיוק בעונה הזאת.
חניון שער הזהב וחניון האירוסים
הגבעה שבין שני החניונים האלו, זכורה לי מטיולים קודמים באזור, רק שהפעם הכל היה ירוק ופורח... נשבעתי שאם נמצא אותו אנחנו מתחתנות!!!
עלינו וירדנו, עם הבוץ ולמרות הטפטוף. מצאנו כלניות, רקפות, שיחי נקנקיות (ענבר תסביר חחח), תולעי משי ו.... שנייה לפני החזרה לרכב הוא אותר!!! ניצן "לא בשל" של אירוס הגלבוע שייקח לו עוד שבוע/ שבועיים לפרוח...
אז זה נחשב שמצאנו או לא? לא ברור...
שאני אוותר? אתם לא מכירים אותי...
שענבר תאכזב אותי? אתם לא מכירים אותה...
ממשיכות למלכישוע
חלפנו על פני חוות הטורבינות ולקחנו ימינה לכיוון מלכישוע- כפר שיקומי לנגמלים מסמים. הכפר הערבי שבדרך, מספר רכבי משמר הגבול והגדר, העלו בנו חשד פן אנחנו במקום הממש לא נכון, אבל שמשוניות של הרט"ג עם כיתוב והכוונה לתחנות מידע (נטושות) ושלטים 'אירוס הגלבוע' הפיכו בנו תקווה מחודשת...
בחיי שעשינו הכל נכון, נסענו בעקבות השלטים, ביררנו עם עוברי אורח, אפילו הטפטוף לא הזיז לנו, כי היינו במוד של רואדטריפ, אבל כלום לא עזר, גם לא הנסיעה בכביש העפר עוקף מלכישוע שבאמת שנתן הרגשה כאילו זה ממש ממש שם... לא מצאנו את האירוסים:(
ההבטחה לחזור עד 14:00 לחיפה התחילה לנשוף בעורף, ובשלב מסוים, עשינו אחורה פנה במטרה לשים וייז הביתה..
ואז, בלי שום התרעה מוקדמת, זיהינו אותו יחד ובחריקת בלמים במלוא תפארתו, בשער הכניסה למלכישוע הוא נגלה אלינו!!!!
התנפלנו עליו במצלמות שלופות ושמחה גדולה!!! מה עכשיו? מתחתנות?
השעון כבר דחק, והיה ברור שהיא תאחר ולא תעמוד בהבטחתה, אבל אשתי הפתיעה וזרמה איתי לעוד יעד אחד אחרון, כדי שאוכל לסמן את הוי שלי במפת הנעצים.
קפה קטן + מלבי+ כריך חביתה+ פאי פקאן והופ אנחנו ב
שמורת התורמוסים נאעורה
טוב, לזה לא ציפיתי: בחיים זלי לא ראיתי מרבדים כאלו!!! זה היה פשוט לקוח מתוך ציור... גבעות ירוקות שלמות שמנוקדות בכתמים עצומים של סגול... כל כך יפההההה ובנוסף לזה עדר פרות שהשלים את האווירה. באמת באמת שלא הייתה דרך מושלמת מזו לסיים את הטיולון הזה...
